עו"ד מריולה האוול-טוקר · משפט מסחרי וחוזים בפתח תקווה

בחוזים מסחריים לצדדים יש חופש לבחור את הדין שיחול על יחסיהם ולפיו יוכרעו סכסוכים ביניהם, בכפוף להוראות החוק שלא ניתן להתנות עליהן. זה יכול להיות דין המדינה של אחד הצדדים או דין של מדינה שלישית. המשמעות של בחירת הדין היא שללא קשר למקום השיפוט, בית המשפט יהיה חייב לדון בתביעה לפי הדין המהותי שבחרו הצדדים. לפני שנים ייצגנו חברה ממשלתית פולנית בתביעה שהגישה נגדה בישראל חברה ישראלית. בין הצדדים התנהל משא ומתן ממושך, ונערך מזכר הבנות מפורט בו נקבעו אבני דרך של המשא ומתן וכללי אישור ההסכם הסופי. למזלה של החברה הפולנית, נקבע במזכר ההבנות כי הדין החל הוא הדין הפולני. המשא ומתן לא עלה יפה, והחברה הישראלית טענה בתביעתה שיש לראות את ההסכם כנכרת והופר. בית המשפט המחוזי קבע כי התנהלות הצדדים תיבחן לפי הדין הפולני, שנקבע כדין החל, ועמדה זו קיבל גם בית המשפט העליון. לפי הדין הפולני נקבע כי לא הייתה כל הפרה. בחירה נכונה של הדין החל אינה עניין טכני, היא יכולה להכריע את תוצאת הסכסוך.

לבחירת הדין יש חשיבות עליונה גם במקרים שבהם שני הצדדים הם ישראלים, אבל פעילותם מתבצעת כולה בחו"ל. דוגמה קלאסית: שני ישראלים מייסדים בישראל שותפות, בין אם רשומה ובין אם לא, במטרה לפעול יחד בחו"ל, למשל לרכוש ולפתח נכסים. אם לא נקבע בהסכם הדין החל, במקרה של סכסוך בין הצדדים תוגש תביעה לבית משפט בישראל, ובהעדר קביעה אחרת ידון בית המשפט לפי הדין הישראלי. אולם התוצאה עלולה להיות שלא ניתן ליישם את הוראות פסק הדין באותה מדינה שבה נמצאים הנכסים המשותפים או שבה התנהלה פעילותם. כאשר השותפים פועלים דרך חברה פולנית, הסכם השותפים כולו חייב לבוא לידי ביטוי בתקנון החברה. אחרת, זכויות לרווחים, סמכויות ניהוליות, אופציות וכיוצא בזה שהובטחו בהסכם השותפים עלולות להישאר על הנייר בלבד.

בחירת הפורום חשובה לא פחות מבחירת הדין. כאשר סדרי הדין אינם קובעים סמכות בלעדית של בתי משפט מקומיים, למשל לפי מקום הימצאות נכס או לפי מקום מגוריו של הנפטר, הצדדים להסכם מסחרי רשאים לקבוע לאיזה בית משפט תהיה סמכות לדון בסכסוכים ביניהם, סמכות בלעדית או חלופית. החשיבות אינה רק הנוחות של אחד הצדדים, כמו נגישות לערכאות, ניהול הליך בשפה זרה או צורך בתרגום מסמכים. דווקא יכולת אכיפת פסק הדין היא המכרעת. פסק דין שניתן בישראל אינו בר ביצוע באופן אוטומטי בפולין, וההפך. דוגמה מהשטח: חברה ישראלית סיפקה ציוד וטכנולוגיה בשווי מיליונים לגוף ציבורי פולני. הצד הפולני עמד על סמכות בלעדית לבית המשפט בוורשה, ומבחינתו, כצד שחייב לשלם, זה נראה מובן מאליו ומשתלם. הציוד התגלה כפגום, והצד הפולני תבע בוורשה וזכה בפיצויים, אך החברה הישראלית לא שילמה. הצד הפולני נאלץ לפתוח בישראל הליך חדש להכרה ולאכיפה של פסק החוץ, הליך שהיה כרוך בעלויות נוספות, זמן וחוסר ודאות. רק בשנת 2024 הצלחנו לגבות עבור הלקוח הפולני את הסכום ולסיים סכסוך שנמשך 11 שנים. אילו ההסכם קבע סמכות חלופית, הצד הפולני יכול היה לתבוע בישראל ולקבל פסק דין בר ביצוע מיידי.

במרכז סכסוך שבו ייצגנו יצרנית מזון פולנית עמד הסכם הפצה בלעדי עם מפיצים ישראליים. בין היצרן למפיץ הבלעדי היה חוזה לתקופה של שנתיים, שניתן לבטלו 45 ימים בהודעה מראש. בשלב מסוים נצבר חוב לטובת היצרן. לטענת המפיץ, הוסכם כי ישלם סכום בכדי להמשיך את החוזה מעבר לשנתיים. לטענת היצרן, הוסכם כי על המפיץ לשלם את הסכום כתשלום ראשון להסדר החוב. לאחר שהמפיץ שילם, ולפני 45 ימים מסיום תקופת החוזה, הודיע היצרן למפיץ על כוונה לסיום החוזה, ומכאן התביעה של המפיץ ואחריה התביעה שכנגד של היצרן. דרישת התובעות, חברות ההפצה, לפיצוי בגין ההסתמכות והציפייה להפקת רווחים לתקופה נוספת על פי הסדר חוזי חדש שלא הוכח כי נכרת, נדחתה. התובעות לא הוכיחו כי הנתבעת סיפקה להן סחורה פגומה, ולא הצליחו להוכיח כי ההשקעות שביצעו היו לצורך הפצת מוצרי הנתבעת בלבד או בכלל. בתביעה שכנגד די היה בהודאה על קבלת התראה על החוב ועל תשלומו, ובאי הוכחה של טענת הקיזוז. החוזה בין היצרן לבין המפיץ לא נערך על ידינו. חברות רבות פונות לייעוץ משפטי רק לאחר שמתעורר סכסוך, אך ניסיוננו מראה כי תכנון משפטי מקצועי בשלב המוקדם של העסקה יכול למנוע סכסוכים יקרים ומתישים בהמשך הדרך.

בעסקה מסחרית בינלאומית בין יבואן ליצרן, הצדדים נדרשים לחתום על חוזה אשר מסדיר את פעילותם העסקית ומגן על שני הצדדים. בכדי להוציא את העסקה לפועל, עליהם להגיע להסכמות ולהחליט היכן ומתי תימסר הסחורה, מי ייקח אחריות על המכס, טיב ההובלה והאחריות לה, ביטוח הסחורה בעת ההובלה ועוד. תנאי המסחר הבינלאומי (אינקוטרמס) הם כללים שנערכו על ידי לשכת המסחר הבינלאומית, והם מתעדכנים מעת לעת. הכללים קובעים מי מהצדדים אחראי על העמסה ופריקה, על ביטוח הסחורה ועל שחרורה מהמכס. הם מסדירים גם את אופן חלוקת העלויות, בשלב ההובלה ואחריה, ואת העברת הסיכון בין הצדדים. ההסתמכות על הכללים להסדרת היבטים בסיסיים בלבד אינה סוגרת את כל הקצוות, ולכן אינה מקנה הגנה משפטית מלאה. ייעוץ וליווי משפטי בשלב הטרום חוזי, בין אם מדובר בחוזה שיווק, הפצה, תיווך או כל חוזה עסקי אחר בין גורמים מישראל ומפולין, נועד לכך שאם יתעורר סכסוך משפטי בין הצדדים, ניסוח החוזה עצמו יגן על מקבל השירות המשפטי.

חברה ישראלית המעוניינת לבצע בפולין פעילות עסקית לטווח קצר או פעילות מזדמנת, על בסיס חוזים מסחריים עם גופים פולנים, צריכה לדאוג להגנת האינטרסים שלה במסגרת חוזה מסחרי, תוך כדי מתן דגש להוראות הדין הפולני והרגולציה המקומית בתחום פעילותה, ובעיקר להוראות דיני מס, כגון ניכוי מס במקור ומע"מ. חברה ישראלית אשר בכוונתה לפתח פעילות עסקית בפולין לפרק זמן ארוך, ובפרט בתחום הנדל"ן, צריכה להקים ישות משפטית מקומית, למשל חברה בערבון מוגבל שמניותיה יוחזקו באופן ישיר על ידי חברת האם הישראלית או על ידי בעלי מניות ישראלים. ההון המינימלי של חברה בערבון מוגבל הוא 5,000 זלוטי. רישום חברה מתבצע בשלוש רשויות במקביל: רשם החברות המקומי, הלשכה לסטטיסטיקה ורשויות המס. בנוסף, הוטלה חובת דיווח על הנהנים בכל חברה חדשה ועל כל שינוי בהרכב בעלי המניות למרשם מרכזי של הנהנים. הקמת התאגיד מתבצעת באמצעות ייפוי כוח הניתן על ידי הלקוח, והתהליך כולל ייעוץ לגבי סוג התאגיד המתאים ביותר למבנה הפעילות המתוכננת ולתכנון המס. יש חשיבות מכרעת לביצוע בדיקת נאותות מקצועית ומקיפה בכל רכש בחו"ל. לדוגמה, משקיע ישראלי ביקש לרכוש מניות בחברה פולנית, וכדי להבטיח לעצמו את העסקה אף העביר מקדמה כנגדה. אלא שבדיקת נאותות מקיפה גילתה כי זמן קצר קודם לכן הוטל עיקול על מניותיו של המוכר.